חג הפסח – סיפור לידתו של עם-ישראל

בס"ד

מאת: הרב אורן דמארי

מצוות הפסח במהירות

יציאת ישראל ממצריים בפועל הייתה רק בבוקר למחרת הקרבת קורבן הפסח, אם כן מדוע הקב"ה ציווה אותם לאכול את המצות והפסח בחיפזון, הרי יציאתם הייתה רק בבוקרו של יום המחרת?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט/א

אמר רבי אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב [כלומר, מחצות לילה ואילך נתנו להם המצרים רשות לילך]שנאמר "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה"(דברים טז',א') וכשיצאו [בפועל ממצרים]לא יצאו אלא ביום [כבני חורין ולא כעבדים הבורחים]שנאמר "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה"(במדבר לג',ג') על מה נחלקו על שעת חפזון רבי אלעזר בן עזריה סבר מאי חפזון חפזון דמצרים [למהר לשלחם מן הארץ עוד בחצות הלילה, כי אמרו כולנו מתים] ורבי עקיבא סבר מאי חפזון חפזון דישראל [נחפזו להכין כליהם לקראת היציאה ממצרים]תניא נמי הכי הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב:

רש"י ד"ה ממצרים לילה

והלא ביום יצאו שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו'? אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת שנאמר ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו' (דברים פרק טז' פסוק א')

ספר שמות פרק יב'

(כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהֹוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

(ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת:

(לא) וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה כְּדַבֶּרְכֶם:

(לב) גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי:

(לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים:

(לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם:

מכילתא פרשת בא פרשה ז'

והיה היום הזה לכם לזכרון וגו'. ת"ל והיה היום הזה לכם לזכרון יום שהוא לך לזכרון אתה חוגג אבל לא שמענו אי זהו כשהוא אומר (שמות י"ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו' עדין הדבר שקול כשהוא אומר (במדבר ל"ג) "ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה", אימתי אכלו בני ישראל את הפסח? בלילי י"ט והם לא יצאו אלא ביום טוב עצמו:

מדוע הקב"ה ציווה את ישראל ציווים הקשורים למצוות הפסח המורים על חיזפון, כמו אכילת הפסח הצורה של צלייה המורה על מהירות הבישול, חגירת החגורה ונעילת הנעליים לפני היציאה לדרך, וכמו כן בצקם של ישראל לא הספיק להחמיץ ולכן אנו מצווים על מצוות המצה, הרי גאולת מצריים הייתה רק בבוקרו של טו' בניסן?

ספר שמות פרק יב' (וכן בספר דברים תחילת פרק טז')

(ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:

(ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:

(י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:

(יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהֹוָה:

(לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם:

חיפזון של מצריים

ילקוט שמעוני דברים - פרק טז - רמז תתקג

"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"(דברים טז',ג') - יכול חפזון לישראל ולמצרים? תלמוד לומר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"(שמות יא',ז'), אמור מעתה למצרים היה חפזון ולישראל לא היה חפזון.

רש"י על דברים פרק טז' פסוק ג' -

ד"ה כי בחפזון יצאת - ולא הספיק בצק להחמיץ וזה יהיה לך לזיכרון, וחפזון לא שלך היה אלא של מצרים שכן הוא אומר ותחזק מצרים על העם וגו'(שמות יב',לג'):

עם-ישראל איננו יכול לעמוד במלחמה נגד מעבדיהם המצרים

אבן עזרא על שמות פרק יד' פסוק יג'

התיצבו וראו את ישועת ה' - כי אתם לא תעשו מלחמה רק תראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. יש לתמוה איך יירא מחנה גדולה של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?! התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והייתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות:

ספורנו עה"ת ספר שמות פרק יג פסוק יח

וחמושים עלו. וכל זה הוצרך לעשות אף על פי שהיו מזויינים, כי עם כל כלי זיינם לא היה להם אומץ לב להלחם במצרים ולהימלט כי לא נִיסוּ באלה:

הסימן הראשון לבוא הגאולה הוא דווקא במאיסת הגלות

בפרשת וארא פורס הקב"ה לפני משה את התוכנית האלוקית של גאולת ישראל: "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי"(שמות ו', ו') עד לפיסגה של "והבאתי אתכם אל הארץ וכו' "(שם פסוק ח'), אך השלב הראשון של הגאולה הוא "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". מסביר בעל חידושי הרי"מ[1] על פסוק זה: "הגאולה הראשונה היא מה שממאסים את הגלות. וכל זמן כשסובלים (כשעדין מוכנים לסבול) את הגלות אי אפשר להגאולה שתבא. והוצאתי אתכם מתחת סבלות וגו', פירושו, אוציא מכם את הרצון לסבול את המצרים, ואמאס בעיניכם את הגלות, שלא תוכלו עוד לסבול אותה". כלומר: נדרשת התעוררות מצידנו (שאנחנו נחוש שאיננו יכולים לסבול עוד את הגלות ושרצוננו לצאת לחירות), כדי שאכן ניגאל ממצרים! כדי להיגאל צריך את ההתעוררות שלנו.

מתוך שיחת השבת הגדול – הרב חיים דרוקמן זצ"ל

יציאת מצריים הייתה ביום לעיני כל מצריים כדי שתכנס גבורה בלב ישראל העבדים, אלא שבפועל כאשר נפגשו ישראל עם המצרים לא הייתה בהם הגבורה להלחם עמם.

ספר שמות פרק יד' פסוק ח'

"וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה"

תרגום אונקלוס -

ואתקיף יי ית לבא דפרעה מלכא דמצרים ורדף בתר בני ישראל ובני ישראל נפקין בריש גלי:

רש"י -

ביד רמה - בגבורה גבוהה ומפורסמת(מכילתא פרשת בשלח פרשה א – "בריש גלי"):

אבן עזרא -

ביד רמה - לא יצאו כדמות בורחים והיה עימהם כל כלי המלחמה:

עם-ישראל מקבל רשות לצאת ממצרים כבר בליל יד' בניסן ואעפ"כ הוא יוצא רק למחרת בבוקר, למרות שהיו מוכנים כבר בלילה בעת אכילת קורבן הפסח לקראת היציאה למדבר, והוא משום שלעניות דעתי הקב"ה ציווה אותם להישאר במצריים מרצונם ולא בבורחים, כדי להוציא את פחד מצרים מליבם, כך שכל הלילה ירגישו כבני חורין ממש שאינן מפחדים ממשעבדיהם המצרים.

כאשר האדם אחראי על זמנו והתוכן שהוא יוצק בזמן זה, הוא נחשב כבן-חורין, כך עם-ישראל באותו הלילה היו צריכים לחוש ולהרגיש את הזמן הנתון בידיהם.

ספר שמות פרק יב' פסוק יא'

"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהֹוָה"

רש"י -

מתניכם חגורים - מזומנים לדרך:

[1] פרשת וארא ד"ה והוצאתי אתכם.