שיחה ליום העצמאות – אתחלתא דגאולה

הרב אורן דמארי

האמא והילדים – בין השואה לתקומת ישראל

מיום שלישי ועד שבת נמשכה אקציית הילדים. הילדים הוטענו ונזרקו לקרונות המשא. אם יהודייה, שמזרועותיה נתלשו בכוח שלושת ילדיה, זעקה בקול. היא לא בכתה, הייתה זו שאגה אדירה, שפילחה את האוויר מסוף הרציף ועד סופו, מחרישה באימתה את כל הקולות האחרים. אף הגרמנים הזדעזעו והקצין אמר לה: "עלי מהר לקרון והוציאי את יָלְדֶךְ!". נשימתנו נעצרה לרגע והגרמני הוסיף: "אך עליך לבחור אחד, שומעת יהודייה? רק אחד"! עד שהאם עלתה על הקרון פשטו הילדים את זרועותיהם והחזיקו בה. שלושתם בכו: "אימא, הצילי אותנו אימא!" האם קפאה תחתיה חושיה ניטשטשו, והיא הוצאה מהקרון בידיים ריקות. ילדיה- נותרו שם.

בית יוסף אורח חיים בסימן קנד' בשם המהר"י בן חביב

...ובזמנינו זה במלכות הנזכר (מלכות תוגרמה) אין לנו רשות להזמין בית קבוע לשם בית הכנסת

כל שכן שאין לנו רשות לבנותו ואנו צריכים להטמין עצמינו בבתי תחתית וקולה לא יישמע מפני הסכנה...

משנה ברורה סימן תעג' ס"ק לח'

יין אדום - דכתיב "אל תרא יין כי יתאדם" אלמא דהאדמימות מעלה וחשיבות ועוד זכר לדם שהיה פרעה שוחט ב"י ובמקומות שמצויין הגויים להעליל עלילות שקרים נמנעים מליקח יין אדום:

הטלאי הצהוב מובא כבר בראשונים כאות קין ליהודי המותר בנשיאתו בשבת ברה"ר

שו"ע אורח חיים - סימן שא' סעיף כג'

ואותן עגולים ירוקים שגזרה המלכות שכל יהודי יישא א' מהן בכסותו, מותר לצאת בהן אפילו אינו תפור בכסותו רק מחובר שם קצת (א"ז).

מגילת תענית סוף פרק תשיעי- תקנת אמירת ההלל בכל דור ודור

ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בַּעַץ (=בדיל) והדליקו בהם את המנורה. ומה ראו לגמור בהם את הלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה לישראל, היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה כעניין שנאמר (עזרא ג, יא): "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב וגו' [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית ה']".

וכן מבואר בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיז' ע"א שאחר נס קריעת ים סוף,

"נביאים שביניהן תקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".

ופרש רש"י, שעל פי זה תקנו חכמים בימי הבית השני לומר הלל בחנוכה.

קביעת יום טוב לדורות ביום העצמאות כקביעת יום פורים

ספר מגן אברהם על אורח חים סימן תרפו' ס"ק ה'

יכולים בני עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס (הר"מ אלשקר מ"ט) (ועיין בספר משא מלך ח"ז סי' ט"ו):

שלטון יהודי ועצמאי בארץ-ישראל

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד' ע"א – אין אומרים שירת ההלל אלא בא"י ובשלטון עצמאי שנותן לנו הגנה

תנו רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה [ביציאת מצרים אמרו שירה על הים – רש"י] ממיתה לחיים לא כל שכן[1]?! אי הכי הלל נמי נימא [שהיא שירה – רש"י]? לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ, יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה? כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן [דלא נגאלו אלא מן המיתה – רש"י)

אם כן לפי הגמרא הנ"ל נראה שהקמת המדינה ובעקבותיה יצירת הצבא המגן על תושביו, הרי הם בבחינת שלטון עצמאי המעניק את האפשרות להינצל ממוות (כמו בגלות) לחיים, וברור שנאמר הלל כדי להודות לקב"ה על עזרתו בהקמת המדינה.

כן מצינו בהלכה, שדין האבלות על חורבן הארץ תלוי בריבונות. שכן תיקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר: "ערי קודשך היו מדבר" ויקרע את בגדו. ובארו הפוסקים, שהגדרת החורבן תלויה בשלטון, שכל זמן שהארץ נשלטת בידי נוכרים, אפילו אם רוב תושבי אותן הערים יהודים, הרי הן נחשבות חרבות וקורעים על ראייתן. ואם הן תחת ריבונות ישראל, אפילו אם רוב תושביהן גויים, אין הן נחשבות חרבות ואין קורעים על ראייתן (בית יוסף וב"ח או"ח תקסא, מ"א א, מ"ב ב).

שו"ע אורח חיים סימן תקסא' סעיף א'

הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע (ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים) (ב"י):

משנה ברורה ס"ק ב'-

בחורבנן - אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן (בשם הב"י):

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח' ע"א – הקמת מדינת ישראל היא בבחינת הקץ המגולה לעיני כל

ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'

רש"י -

מגולה מזה - כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר:

ספר ויקרא פרק כו' פסוק לב'

"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ"

רש"י - ד"ה והשמתי אני את הארץ - זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה:

רבינו בחיי - ד"ה ושממו עליה אויביכם - שממה תהיה לאויביכם שלא ימצאו בה נחת רוח, ובשורה טובה היא לישראל, וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה, אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח, עד כאן. ומזה אמר שאף היושבים בה ינהגו שממה עליה שלא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כח, ויש בזה סימן גדול לישראל שמיום שחרבה לא קבלה אומה ולשון ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה:

מסכת סנהדרין צד' ע"א – חובת הכרת הטוב על הנעשה לנו משמיים

"לְםַרְבֵּה {לְמַרְבֵּה} הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ..."(ישעיה ט',ו') - אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם: ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו [שניצל מסנחריב ונתרפא מחוליו – רש"י] ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?! לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו ריבונו של עולם אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועָשֵׂהוּ משיח, פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק"(שם), אמר שר העולם [מלאך שכל העולם מסור בידו – רש"י] לפניו: ריבונו של עולם צביונו עשה לצדיק זה [ארץ ישראל נקראית 'ארץ צבי', על שם זה שהיא עושה צביונו (רצונו) של מקום, לומר שירה תחת הצדיק – מהרש"א], יצאה בת קול ואמרה "רָזִי לִי רָזִי לִי"(שם) [נסתרות שלי הן, ואני יודע על מה מעכב – רש"י] אמר נביא "אוֹי לִי"(שם) - אוי לי עד מתי [יבוא משיח – רש"י]?יצאה בת קול ואמרה "וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ"(שם)

גאולת ישראל לא מחייבת עלייה תמידית אלא בגאולה עצמה יש עליות ומורדות במהלכה

פסיקתא דרב כהנא - פסקא ה' אות ח' (וכן במדרש רבה במדבר פרשה יא' פסקה ב')

"דומה דודי לצבי" (שה"ש ב ט) - א"ר יצחק מה הצבי הזה ניראה וחוזר וניכסה כך משיח ראשון ניגלה להם וחוזר ונכסה מהם כמה נכסה מהם יהוד' בר' א' שלשה חדשים הד' הי' דכת' ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם וג' (שמות ה כ) או לעופר האילים (שה"ש שם)...ר' ברכיה בשם ר' לוי כגואל הראשון כך הוא גואל האחרון מה גואל הראשון ניגלה להם וחזר וניכסה מהם כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר וניכסה מהם

הרב יוסף דב סולוביצ'יק "קול דודי דופק", איש האמונה, עמ' 82-77.

הַדְּפִיקָה הַחֲמִישִׁית שֶׁל הַדּוֹד הִיא אוּלַי הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּתוֹלְדוֹת גָּלוּתֵנוּ הִפְתִּיעָה הַהַשְׁגָּחָה אֶת שׂוֹנְאֵינוּ בַּתַּגְלִית הַמַּרְעִישָׁה, שֶׁדָּם יְהוּדִי אֵינוֹ הֶפְקֵר!...

לומדי ותופסי התורה צריכים גם לצפות לגילוי מלכותו של הקב"ה בעולם חוץ מלימוד התורה

פסיקתא רבתי פרשה לד'

"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת"(זכירה ט',ט') - זה שנקרא מלך שעתיד הוא למלוך על דורות הראשונים ועל דורות האחרונים, והקב"ה מכריז להם לכל צדיקי דור ודור, ואומר להם: צדיקי עולם! אע"פ שדברי תודה חביבים הם עלי, לא יפה עשיתם שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי. שבועה היא לפני שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה שנאמר לכן לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם יְדֹוָד לְיוֹם קוּמִי לְעַד"(צפניה ג',ח')

[1] באר החתם סופר (יו"ד סו"ס רלג, ואו"ח רח), שכיוון שמצווה זו נלמדת בקל וחומר, היא נחשבת כמצווה מהתורה. אלא שמהתורה אין הדרכה מפורטת כיצד לעשות יום טוב, וכל שעושה בהם איזה זכר לתשועה יוצא ידי המצווה מהתורה, וחכמים הם שקבעו לקרוא את המגילה ולעשות משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים.