דבר תורה - הענקת הברכות של יצחק לעשיו

הרב אורן דמארי

פרשת תולדות – הענקת הברכות של יצחק לעשיו?!

יצחק בוחר להעניק את הברכות לעשיו אעפ"י שברור לו במי מדובר

ספר בראשית פרק כה' פסוק כז'

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים"

רש"י -

יודע ציד - לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:

ספר בראשית פרק כה' פסוק כח'

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב"

רש"י -

בפיו - כתרגומו בפיו של יצחק ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו:

יצחק אבינו יודע שעשו הוא לא "כלי השלמות" עוד לפני ההכרה בטעותו

ספר בראשית פרק כז'

(יח) וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:

(יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:

(כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי:

(כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא:

(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:

רש"י -

ד"ה גשה נא ואמשך - אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו וזה אמר כי הקרה ה' אלהיך:

ד"ה קול יעקב - שמדבר בלשון תחנונים קום נא אבל עשו בלשון קנטוריא דִבֵּר "יקום אבי!"

יצחק חושב לתומו שהענקת הברכות לעשיו רק תגרום לו לקרב את עשיו לדרך הישר

מדרש הגדול

"וכי לא היה אבינו יצחק יודע במעשי עשיו שהם כעורים? והכתוב אומר: "הלוא משנאיך ה' אשנא"(תהילים קלט') ומפני מה אהבו?

אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד, כדי לקרבו ולמושכו, שהרי קל וחומר(שהנהגה זו שנהג יצחק ראויה היא , שהרי)אם כהוא אוהבו, מעשיו מקולקלין, אילך ושנאו וריחקו, על אחת כמה וכמה. ואמרו רבותינו במסכת סוטה דף מא': "לעולם תהא ימין מקרבת ושמאל דוחה"

ולכן יצחק מעניק ליעקב (בחושבו שבעצם מולו עומד עשיו) את הברכות הגשמיות, אשר יהוו תמיכה גשמית באחיו יושב האוהלים:

ספר בראשית פרק כז'

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:

(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:

וכעין שותפות זבולון ויששכר

ספר דברים פרק לג' פסוק יח'

"וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ"

רש"י -

שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך - זבולון ויששכר עשו שותפות זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון הייתה:

רבקה מזהה שנתינת הברכות לעשיו תגרום לו לנצלם לרעה

רש"י על בראשית פרק כה' פסוק כ'

ד"ה בת בתואל מפדן ארם אחות לבן - וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם אלא להגיד שבחה שהייתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם.

ספר בראשית פרק כה' פס' כג'

"וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"

רש"י על בראשית פרק כה' פסוק כג'

ושני לאמים - אין לאום אלא מלכות:

ד"ה יאמץ - לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכה"א: " אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו', ב') -

לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים:

ספר בראשית פרק כז' פסוק יג'

"וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי"

תרגום אונקלוס -

"ואמרת ליה אמיה עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך,ברי ברם קביל מני ואיזיל סב לי"

והיינו אותה נבואה שקבלה בסוף ההיריון שבה הובהר לה בבירור "ְרַב יַעֲבֹד צָעִיר", וממילא בוודאי שיכולה רבקה להבטיח ליעקב בנה שלא יתקלל ע"י אותה לקיחת ברכה מאת אביו.

הברכה שמעניק יצחק לעשיו לאחר שנודע שטעה

לאחר שיצחק מבין שעשיו רק ינצל לרעה את ברכותיו הגשמיות, כדי להזיק ליעקב אחיו, הוא מברך את עשיו שיהיה בבחינת מכת מרדות ליעקב, כדי שיעקב ילך בדרך הישר

ספר בראשית פרק כז'

(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:

(מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

רש"י על בראשית פרק כז' פסוק מ'

ד"ה והיה כאשר תריד - לשון צער כמו (תהלים נה) "אריד בשיחי" , כלומר, כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל ופרקת עלו וגו':

אהבת אמת של יצחק כלפי אשתו רבקה מתבטאת דווקא כאשר הבעל מקבל את דברי תוכחתה של אשתו למרות הקושי שבדבר, משום שמעתה זו האמת המוחלטת

ספר בראשית פרק כד' פסוק סז'

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ"