זוגיות - התמדה ושגרה בחיי הנישואין

מאת: הרב אורן דמארי

אין הטיפה חוצבת בסלע אלא מכוח התמדתה (וינסטון צ'רצ'יל)

סדנה זוגית

1. פרטו את רגעי האיכות שלכם יחד בחיי השגרה?

2. ציינו פרט מסוים שבן הזוג עושה בחיי השגרה ואתם מעריכים אותו על כך.

3. מהו הכלי שעוזר לכם בחיי הזוגיות שהייתם רוצים לחזק או להוסיף ביום יום?

ערכה של התמדה

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם"– זה כלל גדול מזה.

בהקדמת הספר 'עין יעקב' יש מעין המשך למדרש זה, וזה לשון המדרש:

בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר (המהווה יסוד לכלל התורה) "הוא שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא "ואהבת לרעך כמוך".

שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם"

עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'.

כוונת שמעון בן פזי הינה כמובן לפסוק בפרשת פנחס העוסק בקרבן התמיד (במדבר פרק כח' פס' ד').

מה כל כך מיוחד בפסוק זה, עד כדי כך שהמדרש מכריע כדעה זו ומסיק שפסוק זה כולל יותר מאותם פסוקים שהובאו ע"י התנאים האחרים ('שמע ישראל' או 'ואהבת לרעך כמוך')?

ניתן לומר שר' שמעון בן פזי חידש לרבו שעיקר ההצלחה בעבודת ה' הוא כוח ההתמדה

ספר במדבר פרק ח' פסוק ב'

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

רש"י -

בהעולתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חַיֶיךָ! שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות:

מדרש רבה במדבר פרשה טו' פסקה ו'

וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן שנאמר (במדבר יז) "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי", ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה למשה לךְ אמור לו לאהרן אל תתיירא! לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות", הקרבנות - כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בניי אינן בטלין לעולם[1].

השקעה בקשר הזוגי יוצרת חיבור

ספר הושע פרק יג' פסוק ח'

"אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם"

רד"ק -

אפגשם כדוב שכול - שהרגו בניו והוא שכול ומר נפש ואם ימצא אדם או בהמה יבקעם מהרה ובזכרו דוב שכול ולא אמר אריה או נמר שכול אומרים כי הדוב כשתלד תלד כמו חתיכות בשר כי הולד מכוסה כולו בהולידו בשליא עבה מאד והדוב מלחכת השליא וחותכת מעט כדי שלא תזיק לוולד והיא יגיעה בזה מאד עד שתעביר כל הבשר ויצא הולד ולפי שטרחה הרבה בו היא מרת נפש יותר כשיהרגו אותו:

הרב דסלר קובע כי דרך המלך ל"אהבה" היא "נתינה", וכלשון המדרש: "אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הווה נושא ונותן בטובתו" (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק ב).

הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו"(קונטרס החסד) ניסח כך נושא זה וכתב כך:

"יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה".

טרדות החיים כמפריעים לקשר הזוגי

פעם שאל רבי ישראל בעל שם טוב: מי הוא זה שגירש את האדם הראשון מגן עדן מקדם? האם גירש אותו מלאך? האם פתח הבורא שער בגן עדן או פרץ גדר, נטל את האדם וגירשו? אלא, השיב הבעש"ט, על הפסוק "ויגרש את האדם" (בראשית ג') פירש תרגום יונתן בן עוזיאל: "וטריד ית אדם", כלומר, האדם נעשה טרוד. ואדם שהוא טרוד ממילא אינו יכול להיות בגן עדן. בימים הראשונים לבריאת העולם, כשהכול היה חדש עדיין, אביבי, היה ליבו של האדם פתוח לזיוו של העולם. ועל כל מה שעיניו ראו היה נותן שבח לבורא על "הטוב מאוד" שהעניק לעולם. אך אחרי "החטא הקדמון", כשהאדם לא הסתפק עוד במה שהיה מזומן לו וגברה בו תחושת המחסור לדברים שאינם מיועדים לו, ירדו עליו טרדות מרובות שמנעוהו מהתבונן בהדרו של העולם וכך ננעלו בפניו שערי גן עדן.

הכנסת זמן איכות לחיי היום יום בין הבעל לאישה באורח קבע תוך ניקוי רעשי רקע

משנה מסכת סוטה פרק ג' משנה ד'

....רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת.

פירוש הקהתי –

כלומר, רוצה אישה יותר במזונות מועטים, ושיהא בעלה מצוי אצלה, מאשר מזונות רבים, ובעלה נוהג עימה בפרישות ...

מדרש רבה שמות פרשה כט' פסקה ט'

אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשנתן הקב"ה את התורה ציפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי ה' אלהיך וכן הוא אומר (דברים ה',יט') "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְדֹוָד אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף..."

[1] "והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כוהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם..."(רמב"ן, במדבר ח',ב') הרי שלפי הרמב"ן הדלקת נרות חנוכה מהווים כהמשך ישיר של הדלקת נרות מנורת בית המקדש וממילא אינם בטלים לעולם.