פרשת ראה – בין נביא שקר לנביא אמת

הרב אורן דמארי

הקב"ה מעניק כוחות על טבעיים לנביא שקר על מנת לנסות אותנו

ספר דברים פרק יג'

(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:

(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:

(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:

(ה) אַחֲרֵי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן:

(ו) וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

מדוע התורה קוראת לאותו מסית ומדיח בשם 'נביא'?

רמב"ן על דברים פרק יג' פסוק ב'

(ב) כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום יקראנו הכתוב "נביא" על פי עצמו, שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני ויקראו לו הפילוסופים כהי"ן, ולא ידעו סבת העניין אך הדבר נתאמת לעיני רואים אולי הנפש (בחדודה) [בהתבודדה] תדבק בשכל הנבדל ותתכוין בו והאיש הזה יקרא "נביא" כי מתנבא הוא, ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך...

וגם זה הוא כפשוטו של מקרא והנה צווה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם ה' לעבוד ע"ז כלל, ולא נביט באותות ובמופתים שיעשה, והזכיר הטעם מפני שאנחנו ידענו מיציאת מצרים שהוא מעשה ממש לא חזיון ולא מראה כי לה' הארץ והוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלהים מלבדו, וידענו ממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים צווה אותנו ללכת בדרך הזה שלא נעבוד לזולתו כלל, וכבודו לאחר לא נתן, וזה טעם אשר צווך ה' אלהיך (פסוק ו) והנה דבר סרה על השם, שלא צווהו ככה מעולם, או סרה דבר על כבודו, שאין ראוי לעבוד לאל אחר:

פירוש הרקנאטי[1] על התורה

ולא ידעתי מה צורך לזה כי אפשר שהאיש הזה מתנבא ברוח טומאה כנביאי אומות העולם והוברי השמים הנאמר עליהם "מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך"[2] והנה חרטומי מצרים בלהטיהם היו עושים בקצת המופתים כמשה רבינו ע"ה בשליחות ה' יתברך.

מהם הכוחות העל טבעיים שניחן בהם נביא השקר על מנת לנסותנו

הגר"א על התורה

(ג) 'אות' – לשון עתיד שמַראה אות שיתקיימו דבריו לעתיד

ו'מופת' - הוא שינוי הטבע והוא לשון פיתוי שמפתה לב האדם להאמין לו

רשב"ם -

(ג) ובא האות והמופת - שיודעים עתידות ע"י רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני:

אסור לחקור אחר הניסים שעושה אותו נביא שמתנבא לעבוד ע"ז

ספר החינוך - מצוה תנו'

שלא נשמע נבואת המתנבא בשם עבודה זרה, כלומר שלא נשאלהו ונחקרהו על אות או מופת שייתן על נבואתו כמו שאנו עושים במתנבא בשם ה', אבל נמנעהו מן הדבר כמו שראוי בכל פושע ואשם, ואם יחזיק בדעתו נקיים בו העונש הידוע שחייבתו התורה, והוא להמיתו בחנק, ועל זה נאמר [דברים י"ג, ד'], לא תשמע אל דברי הנביא ההוא.

האם מותר לנביא לשנות אחת ממצוות התורה כהוראת שעה?

רמב"ן על דברים פרק יג' פסוק ד'

והנה מצות כל הפרשה (הנ"ל) במתנבא לעבוד ע"ז, אבל במתנבא בשם ה' לשנות בדברי התורה, רבותינו דרשו בו (סנהדרין צ) שאם בא לעקור דבר אחד מן התורה, כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות, כמשפט הזה יעשה לו אבל אם יתיר זה לקצת הימים להוראת שעה, כגון אליהו בהר הכרמל, אנו חייבים לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצוונו ונראה, שאם יתנבא בשם ה' לצוות מצוה שיחדש, כגון שהיה במקרא מגלה (מגילה יד), שאינו חייב מיתה, אלא שאין לנו לשמוע אליו, דכתיב אלה המצות (ויקרא כז לד) אין נביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה ואולי כיון שלא נאמין לו הנה הוא נביא השקר, ומיתתו בחנק:

כיצד ניתן להבחין בין נביא אמת לנביא שקר?

ספר דברים פרק יח'

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:

(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:

(יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:

(יב) כִּי תוֹעֲבַת יְדֹוָד כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:

(יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ:

(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנֲנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ:

(טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:

(טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת:

(יז) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:

(יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ:

(יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ:

(כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא:

(כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְדֹוָד:

(כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְדֹוָד וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְדֹוָד בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ:

רש"י -

(כב) אשר ידבר הנביא - ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם ותראו שלא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרוג אותו וא"ת זו במתנבא על העתידות, הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר כבר נצטווו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות לא תשמע לו אא"כ מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל הכל לפי צורך שעה וסייג הפרצה לכך נאמר אליו תשמעון:

רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ט'

(ב) אם כן למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך"? לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי וכן אם צוונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה - מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים, שנאמר "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו":

(ג) וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל - שְמָע לו חוץ מעבודת כוכבים והוא שיהיה הדבר לפי שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר "אליו תשמעון" ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך בכל מקום", היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצווה משה אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם:

(ד) וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר וייחנק אע"פ שעשה אות שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעין לו בכל:

(ה) בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צווהו שתֵעָבֶד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר "ובא האות והמופת" לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ולפיכך נדע בוודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה וייחנק:

מדוע ישנם שני פסוקים העומדים על אותה נקודה? מדוע כתוב אחד הוא בלשון יחיד ואילו השני בלשון רבים?

ספר דברים פרק ו' פסוק יג'

"אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ"

ספר דברים פרק יג' פסוק ה'

"אַחֲרֵי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן"

רמב"ן על דברים פרק יג' פסוק ה' -

והנה כבר נאמר (לעיל ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד? אבל החזירו בכאן, לשלול שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת ה' בעבור דבריו, כי מן ה' לבדו נירא ולא מאל אחר, ולהוסיף ובקולו תשמעו:

אמרי אמת[3] על התורה

בפרק ו' התורה מתבטאת בלשון יחיד, משום שהם מרמזים על ימים כתיקונם שבהם כל יחיד מסוגל להתגונן מהיצר

אך בזמן שיש מסיתים רבים בעולם רק בכוח הרבים יכולים לפעול ולכם פרשה זו (פרק יג') העוסקת במדיח ע"י נביא שקר חייבים להתלכד יחדיו כדי להוקיע אותו

סיכום

אם מתנבא לעבוד ע"ז אפילו כהוראת שעה – אזי אפילו אם יעשה ניסים גלויים – ישנה מצווה להורגו ולא לשמוע בקולו, כי הניסים אינם הוכחה לנבואותיו אלא כניסיון מאת ה' כלפינו.

אם מתנבא אפילו לעבור עבירה אחת מהתורה באופן קבוע – הרי הוא נביא שקר ומצווה להורגו.

אם מתנבא לעבור על אחת ממצות התורה כהוראת שעה – רק אם הוא נביא מומחה כאליהו יש חובה לשמוע בקולו.

רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכה א'

משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:

[1] רבי מנחם בן בנימין רקאנטי (1310-1250) היה מקובל ופוסק שחי בעיירה רקנאטי שבאיטליה. [2] "...יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִעִים לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ"(ישעיה פרק מז' פסוק יג') ופירש שם 'מצודות דוד' כך: יעמדו נא - עתה יעמדו ויושיעך הצופים אל השמים הרואים בכוכבים המודיעים לעת חידוש הלבנה בתולדתה מה מהדברים אשר יבואו עליך כי כן דרך חוזי כוכבים יודעים מה מהעתידות בעת חידוש הלבנה: [3] רבי אברהם מרדכי אַלְתֶּר, היה בנו הבכור של רבי יהודה אריה לייב אלתר, ה"שפת אמת". במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר של חסידות גור וכאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה.